בנם של פרידה ויוסף. נולד בשנת תרצ"ז (1937) בחיפה.

משה גדל והתחנך בקריית אתא. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "יבנה" ולאחר מכן עלה לתיכון בעיר.

כבר כנער אהב מאוד ספורט, נהנה לרוץ, לקרוא ספרים והתעניין בתחום האלקטרוניקה.

ב-1955 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל הנדסה קרבית.

בתום השירות הסדיר החל ללמוד אלקטרוניקה ועשה חיל בלימודיו.

באותה עת הכיר את דליה, והשניים נישאו והקימו את ביתם בקריית אתא. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים – יוסף, רפאל, פרידה וחיים. משה היה אבא מסור, נוכח ופעיל מאוד.

במקביל להקמת משפחה, עבד תקופה ארוכה בתעשייה הביטחונית בחברת "רפאל" והיה שותף לפרויקטים רבים הקשורים בפיתוח מערכות לחימה מתקדמות. אחד הבולטים שבהם היה פיתוח הטיל "שפריר 2".

ביוני 1967 כשפרצה מלחמת ששת הימים משה לקח חלק בלחימה כחייל בחיל ההנדסה ויחידתו פעלה במטרה לשמור על הר הצופים - שהיה באותה תקופה מובלעת בירושלים הירדנית, מנותקת מירושלים העברית - מפני כיבושו בידי הירדנים.

שש שנים לאחר מכן, באוקטובר 1973 לחם במלחמת יום הכיפורים עם יחידתו בגזרה הצפונית. הוא נפצע קשה במהלך הלחימה, ונותר נכה צה"ל.

משה היה אדם חייכן אופטימי שהקפיד למרות פציעתו להמשיך לשמור על אורח חיים ספורטיבי. הוא הצטרף כחבר לאגודת הספורט של "מכבי חיפה" וקידם בעיר מגוריו פעילויות לאורח חיים בריא.

משה זכה לנכדים והיה סבא אהוב, שנהנה לבלות איתם זמן איכות בפעילויות שונות.

לאחר שנים של התמודדות עם השלכות הפציעה הקשה, במרץ 1999 הלך לעולמו.

משה דיין נפטר ביום כ"ו באדר תשנ"ט (14.3.1999). בן שישים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, ואחים.

משפחתו כתבה: "לא תמוש מזכרון ליבנו".